לאחר שבשבוע שעבר, דיברנו על הימנעות מלהצדיק עשייה שלא משרתת את מטרתנו. השבוע ננסה לתת כלי נוסף, שיאפשר לנו ליצור הסתכלות חדשה ולהיות מוכנים לבחון את העשייה שלנו, בכדי ליצור תוצאות טובות יותר.

כל שינוי או הטלת ספק בעשייה שלנו, מפחיד אותנו והסיבה לכך כי אם מה שעשינו עד עכשיו היה טעות, מה זה אומר עלינו.

הכלי שיאפשר לנו להתמודד עם כך היא ענווה, שפירושה יצירת הסכמה עצמית על כך שאני טוב מעצם היותי ואיני נבחן על הגדרתי העצמית לפי התוצאות אלא על פי העשייה, וגם אם אני טועה כל עוד אני מוכן לתקן זה אומר שעשייתי טובה, ואשתדל לפעול במקסימום הקיים לשפר יכולותי, ולכן שום ביקורת עצמית או חיצונית לא צריכה להגדיר אותי אלא העשייה שלי בפועל: וכל עוד אני מתנהל בפתיחות ומוכן להטיל ספק בכדי ליצור פריצת דרך, או מוכן להכניס לארגז כלים שלי כלים חדשים ולא מאיים עלי כלי שקיים אצל השני, או יצירת מצפן לבחון ולבדוק את העשייה שלי עד כמה הוא איכותי במסגרת המטרות והיעדים שלי לשיפור איכות חיי, כל עוד אני מוכן להטיל ספק בעשייה שפעלתי ולא שירתה את מטרותיי ולא לאחוז ב"קרנות המזבח" ולהטיל את הסיבה לתוצאותיי בכל העולם מלבד במעשי.

או אז גם אם אני טועה עדיין אין זה מגדיר את אישיותי, כל עוד אני פועל במסגרת העשייה האיכותי ליצרית תוצאות.

איך מתמודדים עם טעויות?
נרחיב על כך בעזרת השם בשבוע הבא.

—

הכותב הינו יועץ חדשנות למגזר החרדי, ומאמן אישי ועסקי מטעם תות תקשורת ותוצאות.

תגובות ניתן לשלוח למייל: [email protected]להוריד בעריכה את המספור